בהמשך למיצב האמנות “טעם של זכרון” משנת 2013 , החלטתי לבחון הפעם את נושא זכרון האוכל ובמיוחד הכמיהה לרגעי המתיקות מן הילדות, מתוך פרספקטיבה נוספת. הפעם ביקשתי מבעלי שיצלם אותי והדפסתי גרסאות שונות של הצילום. רציתי לבחון כיצד השילוב בין הדו והתלת מימד נותנים חיים חדשים לעבודה. אני במרכז העבודה, לעיתים נראית בברור ולעיתים הדימוי מקבל חיים חדשים מרוב שכפול וסגנון ואני נעלמת בתוכו. מה המשמעות עבורי להיות מוקפת בקצפת שאני כ”כ אוהבת… איך התחושה להיהפך לחלק מטבע דומם, נושא שמסקרן אותי במיוחד בתולדות האמנות. שאלות ותחושות רבות עולות וצצות כשאני צופה בדימויים אלה. אהבה לאסתטיקה הפנטסטית והסוריאליסטית מהולה באי נוחות לנוכח החשיפה והעיסוק בקמל

הסדרה צולמה ועובדה במצלמה דיגיטלית ובסמארטפון תוך כדי שימוש באפליקציות